יציקה ועיבוד בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל

פסק דין

1.תחילתה של התובענה שבפני בתובענה אשר הוגשה לביהמ"ש המחוזי בת"א ביום 22/12/02 על סך 710,400 ₪ וכן לצו עשה נגד הנתבעת. המשכה בכתב תביעה מתוקן על סך 1,465,480 ₪ שהוגש בשנת 2003. התיק עבר לבימ"ש שלום בשנת 2005. הושג הסדר דיוני בעקבותיו ניתן פסק דין חלקי (מס' 3) ע"י כב' השופטת גזית ביום 30/12/07.

משהוחזר התיק ע"י ביהמ"ש המחוזי בע"א 1274/08 בשנת 2009 לבימ"ש השלום, הוגשו ראיות הצדדים, נשמעו ההוכחות וניתן בזה סוף – סוף פסק דין.

עניינה של התביעה הוא בשאלה : האם על הנתבעת לפצות את התובעת בגין שטח שנגרע מהנכס שלה, ואם כן – האם הפיצוי הוא בערך המקרקעין הריאלי, או עפ"י ערך היסטורי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום רכישת הנכס ועד התשלום בפועל.

2.רקע עובדתי:

א)ביום 27/5/64 נחתם הסכם מכר בין י. זקסנברג בית יציקה ועיבוד שבבי בע"מ (להלן: "התובעת" או "חב' זקסנברג") ובין הנתבעת לרכישת בעלות בשני מגרשים המצויים באזור התעשייה בבני ברק בגוש 6105 מספרים זמניים 15 ו- 16 (להלן: "המגרשים"). (הסכם המכר צורף נספח ד' לתצהיר זקסנברג).

במבוא להסכם המכר נכתב, כי שטח המגרשים הוא "2,275 ממ"ר בערך".

להסכם המכר צורף תשריט (נספח ה' לתצהיר זקסנברג) ובו נכתב בטבלה תחת הרובריקה "שטח בד"מ בערך" כי שטח מגרש 15 הוא בשטח 1,245 מ"ר ושטח מגרש 16 הוא 1,130 מ"ר.

בסעיף 17 להסכם תחת הכותרת: "תנאים מיוחדים" נכתב:

"א. הוסכם בין הצדדים, כי לאחר שייקבע השטח המדויק והסופי של הנכס לפי מפה לצרכי רישום ויתברר כי הנכס גדול יותר או קטן יותר משטח הממכר, דהיינו מ- 2275 ממ"ר יופחת או יוגדל בהתאם לכך מחיר הנכס.

ב. ההפרש במחיר ישולם לצד הזוכה ע"י החייב תוך 50 יום מקבלת הודעה על כך בכתב".

(סעיף זה יכונה להלן: "סעיף 17 להסכם").

ב)הסכם המכר בין חב' זקסנברג לנתבעת נחתם לאחר שביום 4/3/64 רכשה התובעת מה"ה דב ומשה בעל קורא את זכויותיהם במגרשים. (בעל קורא בנו מבנה על המגרשים כאשר חלקו הוקם על מגרש 15 וחלקו על מגרש 16).

ג)ביום 29/10/69 מכרה התובעת את זכויותיה במגרש 15 למרדכי אלמליח ואהרון אלוני. (ההסכם צורף נספח ח' לתצהיר זקסנברג). הזכויות במגרש 16 נותרו של חב' זקסנברג – התובעת.

במבוא להסכם נרשם בין היתר:

"...הואיל והמוכרת רכשה ממינהל מקרקעי ישראל חלקת קרקע בת 1145 ממ"ר ועליה מבנה בן 415 ממ"ר והואיל והמבנה עומד בחלקו על חלקה 15 ובחלקו על חלקה 16 הנשארת בבעלות המוכרת...".

בסעיף 4 לאותו הסכם התחייבה זקסנברג לבנות על חשבונה קיר בתוך המבנה על קו הגבול שבין חלקות 15 ו- 16, כפי שסומן בתרשים שצורף להסכם.

(התובעת טוענת, כי אכן הוקם קיר הפרדה פנימי בתוך המבנה והקיר גם נמשך מחוץ למבנה באופן שבו היה גבול ברור בין שני המגרשים).

ד)בחודש אוגוסט 1974 נחתם הסכם משולש בין זקסנברג – מצד אחד, מרדכי אלמליח ואהרון אלוני – מצד שני, ורשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל – מצד שלישי (להלן: "ההסכם המשולש").

חב' זקסנברג, אלמליח ואלוני חתמו על ההסכם בפני עו"ד דנאי (שייצג את אלמליח ואלוני). באותה עת כבר מכרו אלמליח ואלוני את זכויותיהם לצד ג'.